יום שלישי, 6 בינואר 2009

תחילה חושפים, אחר כך בא הפיקסול

העיתונים היומיים ותמונות הפצועים על שעריהם.

אנו שמים לב לא פעם, במיוחד מאז החל המהלך הקרקעי של מבצע עופרת יצוקה, ועימו הנפגעים הראשונים לכוחותינו, בתמונות הפצועים המובלים משדה הקרב לחדרי המיון בבתי החולים. אם במסוק ואם באמבולנס, מיד עם הוצאת האלונקה ישעטו עליה ואליה גדודי צלמים מכל כלי תקשורת אפשרי. כך היה היום גם בעמודיהם הראשיים של העיתונים בארץ, וכך גם באתרי האינטרנט ובמהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה.

בכתבתו של בן שני, ששודרה הערב במסגרת תוכניתה של אילנה דיין בערוץ 2, הוצג בית החולים סורוקה במהלך קליטת הפצועים מתקרית ירי הטנק על כוחותינו בשכונת סג'עיה. ניתן היה להבחין, מרגע שמצלמתו של שני התרחקה במקצת לצילום צד, כיצד מסתערים גדודי הצלמים לעבר פתחו של האמבולנס, וכיצד הם ממתינים לשיירת האלונקות המובילות את הנפגעים מפתח המסוק לפתח חדר המיון.

מה בדיוק ביקשו העורכים בדסק ורכזי הצלמים מאותם צלמים? "הביאו לנו איזה פצוע-שניים"? מדוע נחוצה ההסתערות הזו, שנראית כמו נעשתה כדי לנגוס בבשר החי, והריצה אחר האלונקות כאילו היו אחוזי אמוק?

תמונותיהם של הפצועים מופיעות כשהם חשופים ומונשמים, לעיתים מדממים, לא תמיד בהכרה. חלקם (הקטן, יש לציין) של כלי התקשורת בוחר לטשטש את פניהם ולפקסל את זהותם. אין מדובר בצנזורה מטעמי ביטחון, אלא באתיקה בסיסית מחויבת המציאות, אך האם די בכך?

ynet חושף, וואלה! מפקסל. תמונות פצוע המובל לבית החולים.

עורכי כלי התקשורת היקרים, הפסיקו עם תמונות הפצועים. הפסיקו עם תמונות התקריב המביכות של כתמי הדם וצינורות ההנשמה. מחיר המלחמה מובן לכולנו, גם ללא פניהם המטושטשות או החשופות של הפצועים חסרי הישע. ארונות המתים הם העדות הטובה ביותר למחיר שהלחימה גובה מאיתנו ודי בה כדי להמחיש את תוצאות הקרב לציבור הקוראים והצופים.

צה"ל מבצע את המשימה שהוטלה עליו, עד שיורו לו אחרת. הלחימה הסבוכה עלולה לצערנו לתבוע נפגעים נוספים מקרב הכוחות הלוחמים. בינתיים, הורו לשליחיכם הצלמים: תנו לרופאים, לחובשים, לפרמדיקים ולנושאי האלונקות להביא את הנפגעים לטיפול הרפואי לו הם זקוקים וללא מכשולים מיותרים, גם במחיר תמונת תקריב מוצלחת מעט פחות.

אין תגובות: