יום שלישי, 6 בינואר 2009

תחילה חושפים, אחר כך בא הפיקסול

העיתונים היומיים ותמונות הפצועים על שעריהם.

אנו שמים לב לא פעם, במיוחד מאז החל המהלך הקרקעי של מבצע עופרת יצוקה, ועימו הנפגעים הראשונים לכוחותינו, בתמונות הפצועים המובלים משדה הקרב לחדרי המיון בבתי החולים. אם במסוק ואם באמבולנס, מיד עם הוצאת האלונקה ישעטו עליה ואליה גדודי צלמים מכל כלי תקשורת אפשרי. כך היה היום גם בעמודיהם הראשיים של העיתונים בארץ, וכך גם באתרי האינטרנט ובמהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה.

בכתבתו של בן שני, ששודרה הערב במסגרת תוכניתה של אילנה דיין בערוץ 2, הוצג בית החולים סורוקה במהלך קליטת הפצועים מתקרית ירי הטנק על כוחותינו בשכונת סג'עיה. ניתן היה להבחין, מרגע שמצלמתו של שני התרחקה במקצת לצילום צד, כיצד מסתערים גדודי הצלמים לעבר פתחו של האמבולנס, וכיצד הם ממתינים לשיירת האלונקות המובילות את הנפגעים מפתח המסוק לפתח חדר המיון.

מה בדיוק ביקשו העורכים בדסק ורכזי הצלמים מאותם צלמים? "הביאו לנו איזה פצוע-שניים"? מדוע נחוצה ההסתערות הזו, שנראית כמו נעשתה כדי לנגוס בבשר החי, והריצה אחר האלונקות כאילו היו אחוזי אמוק?

תמונותיהם של הפצועים מופיעות כשהם חשופים ומונשמים, לעיתים מדממים, לא תמיד בהכרה. חלקם (הקטן, יש לציין) של כלי התקשורת בוחר לטשטש את פניהם ולפקסל את זהותם. אין מדובר בצנזורה מטעמי ביטחון, אלא באתיקה בסיסית מחויבת המציאות, אך האם די בכך?

ynet חושף, וואלה! מפקסל. תמונות פצוע המובל לבית החולים.

עורכי כלי התקשורת היקרים, הפסיקו עם תמונות הפצועים. הפסיקו עם תמונות התקריב המביכות של כתמי הדם וצינורות ההנשמה. מחיר המלחמה מובן לכולנו, גם ללא פניהם המטושטשות או החשופות של הפצועים חסרי הישע. ארונות המתים הם העדות הטובה ביותר למחיר שהלחימה גובה מאיתנו ודי בה כדי להמחיש את תוצאות הקרב לציבור הקוראים והצופים.

צה"ל מבצע את המשימה שהוטלה עליו, עד שיורו לו אחרת. הלחימה הסבוכה עלולה לצערנו לתבוע נפגעים נוספים מקרב הכוחות הלוחמים. בינתיים, הורו לשליחיכם הצלמים: תנו לרופאים, לחובשים, לפרמדיקים ולנושאי האלונקות להביא את הנפגעים לטיפול הרפואי לו הם זקוקים וללא מכשולים מיותרים, גם במחיר תמונת תקריב מוצלחת מעט פחות.

יום שני, 5 בינואר 2009

לכל מלחמה יש שם

אחרי שמעריב הכריז אתמול מלחמה בכותרתו הראשית, הגדיל לעשות ידיעות אחרונות וקבע היום את שמה של המלחמה בלוגו (סמליל, כך צריך לומר) צהוב וחגיגי לשמאל כותרתו, כ"מלחמת שלום הדרום".

מעריב במקביל, הפעם בעמודי הדעות של המגזין, הלך עוד צעד קדימה והציע במסגרת מאמר של עמוס גלבוע ("דרוש שם למלחמה", עמוד 3) מספר שמות אפשריים למלחמה.

גלבוע מנמק את העיסוק התמוה בעיתוי התמוה עוד יותר, בעוד האש טרם שככה, בכך ששם המבצע עופרת יצוקה, "נעדר מהות ותדמית, ובשפה האנגלית cast lead הוא אף אינו מובן". בסיועו של ד"ר ראובן ארליך מהמרכז למידע וטרור במרכז מורשת המודיעין, הוא מעלה שלוש הצעות אפשריות:

  • "מלחמת עזה הראשונה" - כי יהיו עוד. חמאס לא ישתנה ואין שום גורם בינלאומי משמעותי שיוכל לרסן או לכפות עליו שקט.

  • "מלחמת הטילים השלישית" - שלישית אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. כולן מתאפיינות בירי על העורף שהפך לחזית, הנשק העיקרי של האויב הוא כאמור, טילים ורקטות.

  • "מלחמת ביטחון הדרום" - כי לשם כך יצאה ישראל למבצע, כדי לשפר את מצבם הביטחוני של תושביה הדרומיים, ממש כמו מבצע קדש ב-1956 נגד הפדאיון, חומת מגן ב-2002 נגד הפלסטינים המתאבדים ומלחמת לבנון השנייה ב-2006 נגד חיזבאללה.

השאלה הנשאלת היא, אם במדינה כמו שלנו שבה שקט בטחוני הוא דבר כל כך זמני וארעי, ומצב החירום שהוכרז על-ידי הממשלה ב-1948, ארבעה ימים לאחר קום המדינה, עדיין תקף בה, מה הטעם בהענקת שמות למלחמות? לפיכך, הנה הצעתי - "מלחמת קיום". תודו שלא שמעתם את זה קודם, אה? חזק נכון?

הצעות לשמות יתקבלו בברכה. בין המציעים יוגרל אות המלחמה.

יום ראשון, 4 בינואר 2009

לקחי המלחמה

אמש (שבת) יצא לדרך המהלך הקרקעי במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", אשר החל בשבת שעברה. המהלך הקרקעי שימש כעילה מספקת למעריב כדי להכריז "מלחמה" בכותרתו הראשית היום. לפני שבוע, ביום ראשון שלאחר תחילת המבצע, הסתפק מעריב בכותרת "משיבים מלחמה". יש להעריך את האיפוק המסוים, ואת ההמתנה בת השבוע בטרם בחר העיתון להכריז מלחמה, במיוחד על רקע מה שנדמה כהפקת לקחים אפשרית מסיקור פתיחתה של מלחמת לבנון השנייה.

ב-2006 כזכור, עוטרו עיתוני יום חמישי ה-13 ביולי, היום שלאחר חטיפתם של אלדד רגב ואודי גולדווסר ז"ל בגבול לבנון, בכותרות "הכרזת מלחמה" (מעריב) ו"מלחמה" (ידיעות אחרונות). הכתרת המבצע "שכר הולם" שהתגלגל מאוחר יותר לשם "שינוי כיוון" כמלחמה כבר מיומו השני על ידי שני העיתונים זכתה בדיעבד לביקורת גם מקרב אנשי התקשורת עצמם.

הפעולה אליה יצא צה"ל שעתיים לאחר החטיפה ההיא, ושהסתיימה ב-14 באוגוסט 2006, זכתה רק 7 חודשים מאוחר יותר, במארס 2007, להגדרה "מלחמה" על ידי הועדה לסמלים וטקסים, אז גם קיבלה את שמה הרשמי - מלחמת לבנון השנייה.

כל זה לא מפריע למעריב להכתיר את מבצע "עופרת יצוקה" כמלחמה בכותרתו הראשית היום. על אף שהשימוש במילה נפוץ בסיקור התקשורתי השוטף - במאמרי הדעה, בידיעות החדשותיות, בגרפיקות ובסמלילים המלווים את עמודי החדשות ומשדרי הטלוויזיה - הצליחו העיתונים לשמור על איפוק בן שבוע משימוש בה ככותרת ראשית. מקץ שבוע ועם תחילת המהלך הקרקעי, נראה שהפך האיפוק קשה מנשוא.

ידיעות אחרונות אגב, עודו מתאפק.

___________________
לתגובות, הערות והצעות -
tsadik.b.sdom@gmail.com

היה אישור?

ביום שישי האחרון, ה-2 בינואר, ציין העיתון מעריב בכותרתו הראשית כי חיסולו של בכיר החמאס ניזאר ריאן אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. על הכותרת הראשית חתום הפרשן המדיני של העיתון בן כספית, בעוד שעל הידיעה המלאה שמובאת בעמוד 4 חתומים הכתב הצבאי אמיר בוחבוט והכתב לענייני ערבים עמית כהן. בוחבוט וכהן מציינים בידיעה כי "המבצע יצא לפועל לאחר עבודת נמלים של צוות משותף, עליו פיקחו היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי, שהכשירו את הפעולה הזו."

ידיעות אחרונות מביא היום את הודעת דובר משרד המשפטים (עמוד 9) לפיה "מזוז לא היה מעורב באישור החיסול", ובכלל "אינו עוסק באישור פעולות מבצעיות ספציפיות". הידיעה עליה חתומים טובה צימוקי ואיתמר אייכנר שוללת למעשה את כותרתו הראשית של מעריב משישי. אזכור לכך במעריב למרבה הפלא, אין.

גדעון לוי, התייחס גם הוא לחיסולו של ריאן במאמר שפירסם היום בחלק ב' של הארץ, וכתב כי "היועץ מני מזוז הכשיר את חיסול ריאן". על מה הסתמך לוי? על קריאת מעריב? האם הודעת משרד המשפטים לא הגיעה גם למערכת עיתון הארץ במהלך סוף השבוע?

___________________
לתגובות, הערות והצעות -
tsadik.b.sdom@gmail.com