אחרי החגים. אבל, אילו חגים?

עיקר הסיקור בנושאים הביטחוניים, התמקד בעיתוני הבוקר בביקורו של שר המודיעין המצרי עומר סולימאן ופגישותיו עם בכירי מערכת הביטחון בישראל, במטרה להשיג הסכמה לרגיעה ברצועת עזה. לכותרות שבשעריהם של העיתונים נלווית תמונתה של שולי כץ ז"ל, שנהרגה אמש מפגיעת קסאם במושב ישע שבנגב המערבי.

בעוד שהדיווח החדשותי סביב הטרגדיה - כפי שהוגדרה ע"י העיתונים, בשל מותה של תושבת קיבוץ גברעם, אשר נסעה להיפגש עם גיסתה ביישוב שקט יותר, לכאורה, ומצאה דווקא שם את מותה - הייתה אחידה למדי, ניכרים הבדלים בעמדות הפרשנים הצבאיים כפי שהובאו היום.

את הביקורת הקשה ביותר נגד מדיניות הממשלה בעניין רצועת עזה, מביא בישראל היום הפרשן יואב לימור, תחת הכותרת: "הממשלה על הגדר - ובדרום משלמים" (עמ' 5). לימור קורא לפגישות של סולימאן בארץ "הרגעה מדומה" ומנמק זאת בהיעדרם של שני מרכיבים מרכזיים: מניעת התעצמות החמאס והחזרתו של גלעד שליט. לימור אף דורש בתוקף מהממשלה "לעשות קודם כל את הברור והנדרש: לדאוג לביטחון אזרחיה, קלישאה מובנת מאליה שאינה מתקיימת בדרום". הוא אף ממשיך ותובע "לפעול מיד, ללא קשר לחגיגיות ולביקורים", וחותם את המלצותיו בפיתרון שמוגדר על ידו "הדרך הבדוקה" אותה יש לנקוט לאלתר והיא "חיסול שיטתי של צמרת החמאס".

בידיעות אחרונות בחרו בכותרת ביקורתית, אך בלתי ממוענת, לעמוד הראשי (שנייה אחרי רעידת האדמה בסין) שקובעת ש"כך לא עושים הפסקת אש" (על משקל אמירתו של יורם ארבל?). בעמוד 3, מובאת הפרשנות של אלכס פישמן תחת הכותרת "העיקר שניסינו", בה הוא מבקר את העיתוי של סבב הפגישות עם סולימאן. לדעתו של פישמן, היו צריכים הפרטנרים הישראלים להודיע לסולימאן: "יתכבד אדוני וישוב למצרים ויחזור לכאן רק כאשר הגבול יירגע באמת". אך ישראל, עפ"י פישמן, לא עשתה כן, ובמקום זאת, מאפשרת לחמאס להגיע שוב למשא ומתן מעמדה של כוח לאחר ירי קסאמים כואב. פישמן מסכם ואומר כי החלופה להידברות הבעייתית היא עימות צבאי: "עם סיום ביקורו של בוש בארץ יש סיכוי גבוה שניכנס למהלך צבאי נרחב בעזה", אך מסייג בקביעה שישראל אינה יכול להיכנס לעימות שכזה מבלי שבדקה ברצינות את אופציית הרגיעה.

במעריב מובאת פרשנותו - נטולת ביקורת או תביעות - של עמיר רפפורט, "על כל הקופה" (עמ' 3). רפפורט קובע כי אי קבלת ההסדר המוצע כפי שהוא, וכריכתו עם החזרתו של החייל החטוף גלעד שליט, משמעותן "יכולה להיות מבצע קרקעי נרחב של צה"ל בעזה, זמן קצר לאחר שנשיא ארה"ב יעזוב את האזור". רפפורט אף מזהיר שחמאס לא יסתפק אז בהגברת הירי, כי אם "ייזום תהלוכות ענק לעבר הגדרות... כדי לנסות לשבור, לפחות מבחינה סמלית, את המצור". בהתייחס למהלך מתוכנן של חמאס להצעיד תהלוכות של נשים וילדים, אומר רפפורט כי "צה"ל יתקשה למצוא למהלך שכזה מענה".

עמוס הראל הכתב הצבאי של הארץ ושותפו הקבוע אבי יששכרוף מסתפקים בניתוח בהיר של המצב במאמר משותף "חמאס מתנהג כלוליין" שתחילתו בעמוד הראשי והמשכו בעמ' 2. כבר בתחילת פרשנותם, מציבים השניים משוואה שמסבירה מדוע למרות שני ההרוגים הישראלים תוך פחות משבוע התגובה תהיה מוגבלת: "על אזרח הרוג מגיבים בתקיפות אוויריות, ממוקדות יחסית, נגד יעדי חמאס והג'יהאד. מהלכים נרחבים יותר ימתינו, אם בכלל, עד תום שבוע חגיגות ה-60". מדבריהם, נהיר וברור כי חמאס יורה לעבר יישובי הנגב המערבי כדי לאלץ את ישראל, ה"מבינה רק כוח", להיכנע. לפיכך הירי יימשך, תוך "מלאכת לוליינות לא קלה" מצד חמאס: "איך לתקוף מבלי להביא לתוצאה קשה מדי, שתוביל למבצע ישראלי גדול ברצועה". הראל ויששכרוף חוזים כי חמאס, הזקוק לתמונות של מאבק עממי שיבטיחו לו תמיכה בינלאומית, עתיד לשווק נמרצות משבר הומניטרי מלאכותי בכיכובם של ישיבות לאור נרות, מאפיות סגורות ומצוקת מים, גם אם בפועל "יהיו אלה הפעולות שלו [חמאס] שיגרמו להחרפת סבלם של העזתים".

הפרשנים כולם ממתינים לפיתרון. חלקם קוראים לתת צ'אנס להסכם כזה או אחר, ובלבד שיכלול את הסעיפים שימנעו את התעצמות חמאס ויבטיחו את החזרתו של גלעד שליט. אחרים נחרצים יותר, ותובעים פיתרון צבאי בדמות מבצע קרקעי נרחב או לחילופין פגיעות ממוקדות במנהיגי חמאס, שיוכלו לצאת לדרך רק לאחר סיום חגיגות ה-60 ועזיבתו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. ועד אז, ימישכו ככל הנראה ממטרי הקסאמים, והממשלה תמשיך לדדות בדרך למציאת פיתרון הולם. אולי כי פשוט ראשה נמצא במקום אחר? ואולי - כפי שתוהים הראל ויששכרוף - דווקא לחימה אינטנסיבית בעזה, תרחיק פרשה פלילית מביכה ממוקד ההתעניינות של התקשורת והציבור? ימים יגידו. אחרי החגים.
__________________
לתגובות, הערות והצעות - tsadik.b.sdom@gmail.com